צובה באשו

צובה היא למעשה מגן היד בחרבות הסמוראים.
במאות ה - 17-18 שהיו תקופות של שלום ביפן הפכה הצובה כמו גם חרבות הסמוראים לקישוט סמלי שמשמש לטקסים שונים. אומנים וצורפים מיומנים יצרו דוגמאות מרהיבות על פי דרישה. הצובות שיקפו את המסורת היפנית וכללו דוגמאות גיאומטריות יפניות מסורתיות. הצובות כללו דימויים מהטבע בהתאם לשירת ההאייקו המתארת רגע בזמן וסמלים מסורתיים המשקפים אומץ, נאמנות, חריצות וצלילות מחשבה.

הצובות מסמלות מבחינתי את הסמל של "חרב היהלום" של תורת הזן. אותה חרב סימבולית החותכת את עולם האשליה מחשבות ורגשות השווא שמתעתעות באדם ומונעות ממנו לראות ולקבל את המציאות כפי שהיא.

הצובה מסמלת נחישות, התמדה, רצון ואומץ.

צובת באשו
הצובה הזו מוקדשת לבאשו – גדול משוררי ההאייקו ששירו הראשון נכתב בגיל 18 לאחר שמורה זן
שאל אותו למצב תודעתו. תשובתו של באשו לשאלה היתה:
"צפרדע קופצת לבריכה העתיקה, צליל של מים נשמע".

שירת ההאייקו והתליון מסמלים צלילות מחשבה. השירה מורכבת ממספר תנועות ושורות קטן ומתארת
רגע אותו חווה המשורר בצורה צלולה לחלוטין ובאמת ישירה ללא מטאפורות ודימויים עמוסים
ודימיוניים המוכרים מהשירה המערבית. שירת ההאייקו כל כך נקיה שהיא מאפשרת לנו לחוש את אותו רגע קפוא בזמן שטמון בשיר גם אם נכתב לפני מאות שנים.

השירה מקבילה למסורת הסאטורי  בזן היפני השואפת להביא את האדם למצב עירנות בו הוא רואה
את המציאות כפי שהיא ללא עיוותים של מחשבה דמיון ורגשות מטרידים.

התליון עשוי מפליז וכסף