תליון ארקנה מינור זהב וכסף

קלפי טארוט הופיעו לראשונה באיטליה במהלך המאה ה-15. בתחילה היו אלו קלפי משחק, אשר שימשו פעמים רבות להימורים, ומכאן המטבעות, השרביט, החרב והכוסות אשר שימשו את קוסמי הרחוב בתקופת ימי הביניים. עם הזמן קלפים אלו שימשו לתרגול נסתר, נוספו גילוי עתידות וסמלים אזוטריים רבים.
חפיסות הטארוט הנפוצות מחולקות לארקנה מז'ור ומינור. ה-Major Arcana הם 22 הקלפים מתוך 78 המסורתיים בעוד שה-Minor Arcana הם ה-56. ההפרדה בין ה-Major ו-Minor Arcana מתועדת בטארוט האזוטרי שניתן למצוא במאה ה-18,

לאחר המאה ה-17 יוחסו להם משמעויות שונות סמליות, אלגוריות ותרבותיות, וכך ניתן למצוא אינסוף משמעות ופרשנויות.

אנשי נסתר מפורסמים כמו אנטואן קורט דה גבלין טענו כי הטארוט מקורן במצרים העתיקה והיו להן מקורות קבליים, בעוד אליפאס לוי השתמש רק בסמליות הקבלית. ורבים אחרים השתמשו בטארוט כסמל להתפתחות הרוחנית של האדם ולשלבים שונים בחיים. יש אפילו כאלה שמשתמשים בסמליות הטארוט כדרך פסיכולוגית וארכיטיפית לנפש האדם, במיוחד בפסיכולוגיה יונגיאנית.

הארקנה הקטנה משמשת בקריאת טארוט יחד עם הארקנה הגדולות ובדרך כלל מבהירה פרטים על פעילויות יומיומיות או "הפרטים הקטנים" שיוצרים את התמונה הגדולה. בדרך כלל יש ארבע קבוצות של 14 קלפים, כאשר כל אחד מכיל קלף אחד המכונה אביר, מלכה או מלך (מלך שרביטים, מלכת גביעים וכו').